רגישות גבוהה היא לא הפרעה!

לא הבנתי מה קורה לה. מצד אחד, היא הייתה התינוקת התקשורתית ביותר שהכרתי, ששמעה מגיל אפס את הרעשים הקטנים ביותר והגיבה אליהם, חקרה בזהירות כל דבר, וגרמה לנו להיקרע מצחוק בקלות. אורי מילאה את הלב שלנו והרחיבה אותו לגדלים שלא הכרנו. 

מצד שני, לא הבנתי מה היא צריכה ולמה לפעמים כל כך קשה לה? היא הייתה פורצת בבכי קורע לב ברגעים מסויימים, מתקשה להירדם, צורחת בקולי קולות בנסיעות, זקוקה למלא זמן קרבה.

הרגשתי חסרת אונים, אובדת עצות. ובעיקר זכרתי רגעים שאני הרגשתי בתור ילדה לא מובנת והתחייבתי שאעשה הכל כדי שאוכל להבין אותה.

אז נרשמתי להכשרת מאמנות הורים. רציתי לדעת הכל. ובדרך גיליתי את הספר ״ילד רגיש מאוד״ (ואחריו את הספר ״אדם רגיש מאוד״) וזו הייתה נקודת מפנה בקשר של אורי ושלי. 

פתאום התחלתי להבין. שזה לא אומר שבהכרח הצלחתי תמיד ליישם.

רגישות גבוהה של אדם היא בעצם תיאור של אדם עם מערכת עצבית רגישה יותר. 

לרגישות גבוהה יש ארבעה מאפיינים בולטים:

*גירוי יתר- אנשים רגישים מאוד נוטים להיות רגישים יותר לגירויים חיצוניים חושיים ורגשיים למשל- מגע חזק, ריחות פחות נעימים, טעמים חזקים, בלגן במרחב… וגם אדם כעוס או מאוכזב, חברה מרוגשת.

*תשומת לב לדקויות- כחלק מהרגישות לגירויים חושיים ורגשיים אנשים רגישים נוטים להבחין בפרטים הקטנים. למשל- כמשהו משתנה במרחב או באדם מוכר הרבה פעמים הם יוכלו לזהות זאת מיד.

*עומק עיבוד- כל מחשבה, כל גירויי מעובדים לעומק. למשל- בסיטואציה שמתרחשת שהם שותפים בה המוח עובד שעות נוספות ומנתח את מה שהיה. את הבעיה. את הפתרונות. 

*אמפתיה גבוהה- אנשים רגישים מאוד נוטים להבחין ברגשות של אנשים בסביבה שלהם. כחלק מהרגישות שלהם לגירויי רגשי אנשים רגישים מאוד גם מרגישים את הנמצאים בסביבתם ויודעים בדר״כ לזהות  את הרגשות שלהם.

כל אלו נשמעים אחלה מאפיינים אולי אבל ביומיום מערכת העצבים הרגישה יכולה לגרום לנו ליצור דפוסים שפחות מקדמים אותנו כמו אסטרטגיות שליטה והימנעות כדי למנוע הצפה רגשית או הצפה חושית. 

אז למה בכל זאת זו לא הפרעה- כי על-פי המחקר מדובר בכ-30% מהאוכלוסייה שבעלי מערכת עצבית רגישה יותר. מדובר בכמעט שליש מהאוכלוסייה ולכן זו לא הפרעה אלא תכונה הישרדותית שקיימת אצל כל בני האדם ויש לה רצף שעליו חלק מהאוכלוסייה נמצאים בקצה הרגיש יותר. 

#רגישיםמאוד #רגשות #רגישותגבוהה #מערכתעצביםרגישה 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אני הילה לי לוזון-בדירי

מלווה אמהות ומשפחות במסע ההורות שלהם

בשנים האחרונות אני לומדת במכון נויפלד את הגישה ההתפתחותית-היקשרותית ועוקבת אחרי המחקר על רגישות גבוהה בארה״ב ואירופה. 

מסע ההורות האישי שלי חייב אותי להתקלף משכבות שסחבתי שנים, למצוא את העוצמות שבי והשקט שלי כדי שאוכל להיות קרקע יציבה עבור אורי. ואני עדיין הולכת בדרך הזו יום יום.

הצטרפו לניוזלטר החדש!

מרתק אותך? הנה עוד...