עבורינו כשהקייטנות מגיעות לסוף או שהגן הפרטי כבר עומד להסתיים, מדובר בשינוי שמצריך מאיתנו התאמה לוגיסטית. עבור הילדים שלנו, יש פה מעבר רגשי עם חוויה של פרידה. אם קשר הוא הצורך המשמעותי ביותר שלנו אז פרידה היא האיום הכי גדול עבורינו. ככה גם עבור הילדים שלנו פרידה יכולה לכאוב.
זו אולי פרידה מהחברים שלא יהיו איתי יחד בשנה הבאה וממשיכים לגנים אחרים או עולים לכיתה א׳. אולי פרידה מהסדר והשגרה. אולי פרידה מאותו חלק בגן שאני ממש אוהב. לפעמים, פשוט פרידה כללית כזו מהמוכר והידוע. ואז, עד שהחדש יגיע, אולי יצופו פחדים. מן כיווץ כזה בבטן שאני לא בטוח יודע להסביר ויוצא לי בתסכולים ותוקפנות.
העיסוק שלנו בתכנון של פעילויות לשבועות מחוץ למסגרת הוא חשוב. מה שלא פחות חשוב זה לדבר- על הסוף, על ההתחלה החדשה, על הרגשות שצפים. מה שלא יוצא בהבעה החוצה דרך משחק, יצירה, ספרים או שיחה מוצא דרכים אחרות לצאת החוצה- בפחדים בלילה, חלומות בלהות, התנהגות אגרסיבית וסתם חוסר שקט.
עוד אפשרות להקל מעט את המעבר החד מהשגרה ליציאה לחופש תהיה ליצור עוגנים ומפגשים עם ילדים מהגן כדי לשמר את הקשר. ככה אפשר להעביר מסר שאמנם השנה הסתיימה אבל החברות עוד מתקיימת ולייצר פתרונות למילוי הצורך של הילדים שלנו במפגש משותף עם חברים קרובים. בדיוק כמו שאנחנו היינו עושים אחרי שהיינו עוזבים מקום עבודה שיצרנו בו קשרים עמוקים.
וכמובן, לדבר המשמעותי ביותר עבור הרגישים מאוד שלנו- סדר! אם אפשר ליצור טבלה של פעילויות או לעדכן כל ערב מה קורה ביום למחרת, אולי אפילו לתכנן ביחד חלק מהלו״ז- זה מצוין. ככל שיש יותר בהירות וודאות יש פחות דאגה ובלבול.
ולסיום, אם יש ריטואלים קבועים שווה לשמר אותם גם בשלושת השבועות האלו- צחצוח שיניים והתלבשות, למשל. כל מה שעבדנו כל כך טוב על להטמיע. לפעמים, זה יכול לתת הרגשה טובה לילדים לפתוח את הבוקר בריטואל מוכר.
שיהיה חופש רגוע ונעים!
