״קשה לי איתו. כבר שכחתי איך זה מרגיש לאהוב את הילד הזה, לא נעים לי לומר אבל הוא פשוט בלתי נסבל״ היא כתבה לי באינסטוש.
חלק בי הכיר את התחושה הזו של ייאוש וסלידה, וגם את הבושה והאשמה מול המחשבות האלו בהורות. זה מאוד מתסכל להרגיש מרוחק מהילד שלך.
אז מהי ההתמודדות הכי גדולה של רוב ההורים לילדים רגישים מאוד?
התשובה נמצאת בגוף שאלה. בדר״כ, אלו הרגשות העוצמתיים שהילדים שלנו מרגישים ומבטאים בשנותיהם הראשונות בהתנהגויות פחות נעימות. אלו הרגעים שבהם ההתנהגויות האלו מפעילות אצלנו חלקים וצדדים שמרחיקים אותנו מההורים שאנחנו רוצים להיות ואנחנו מגיבים כאילו עומדת מולנו סכנה אמיתית וגדולה. חלק מההורים שפגשתי מתעלמים או מתרחקים, חלק מגיבים בתוקפנות. רובם מרגישים רע אחרי זה.
אולי הדבר המשמעותי הגדול ביותר שמקשה עלינו הוא העוצמה של ההתנהגות שלא מאפשרת לנו לחשוב בבהירות.
ד״ר נויפלד אומר שרגש הוא כמו קקי. הוא יכול להיות מסריח.
ובאמת רגשות הם מבולגנים. מלוכלכים. מסריחים. כי כשמגיע רגש עוצמתי לפני שהקורטקס הפרה-פרונטלי של הילדים הצעירים שלנו התפתח מספיק הם לא מסוגלים לשלוט בעצמם. ואז, לפעמים אנחנו מבקשים מהם בקשה שאין להם את המיומנות לבצע- ״אל תרביץ״ או ״אל תזרוק״ ודומיהם. בקשות שדורשות שהרגש שהוביל להתנהגות יפסיק- אבל, איך?…
החלק הראשון יהיה להכיר את שלבי ההתפתחות ולזכור שכשהתנאים יבשילו (איזה תנאים? נדבר על זה בפוסט אחר) וכשניתן לטבע זמן לעשות את שלו (התפתחות הקורטקס הפרה-פרונטלי) סביב גיל 7 ילדים יוכלו להגיע לשליטה עצמית. וילדים עם מערכת עצבית רגישה יותר יגיעו לשליטה עצמית סביב גיל 9.
החיים המערביים האיצו הרבה תהליכים, אבל המוח, נשאר אותו מוח. ויש פירות שנוכל לקטוף רק אחרי זמן של סבלנות, התמדה ואמונה.
זה הגיוני שזה קשה. זה הגיוני שזה מייאש. חוויית ההורות רצופה ברגעים של עליות וירידות. בתקופות הטובות יותר קל לזרום ולהנות, דווקא עם הילדים הרגישים מאוד שלנו נצטרך ללמוד להנות גם בירידות ולראות בהן הזדמנות לבנות קשר חזק, אחרת נישאר ריקים מאנרגיה להיות הדמות היציבה לה הם זקוקים בסערה שלהם.
#רגישיםמאוד #שליטהעצמית #רגשות #ייאוש #סערות #דמותיציבה #רגישותגבוהה